במפגש האחרון בשיחה עם אחד החברה הבנתי שחלק מהמבשלות משתמשות בפחמן הדו חמצני שנוצר בתהליך התסיסה
ע"מ להגיז את הבירה.
מעבירים או סוגרים את הנשם בשלב מסויים וכך נספג הגז בבירה.
האם שיטה זו יכולה להתאים גם בבישול בייתי?
כלומר: בנקודה מסויימת נגיד 5 נקודות מעל יעד התסיסה - מקבקבקים ללא סוכר.
א. בהחלט. זו השיטה הגרמנית המסורתית.
ב. הרבה יותר קל לישם זאת בחביות כי אין סכנה של בקבוקים מתפוצצים. במקרה הגרוע אפשר לשחרר לחץ מהחבית או אם אין מספיק גזים אפשר לתקן (זו השיטה שתיאר לי ליאור וויס מ"בירה חיפא". הוא מבשל לאגרים בד"כ ומשתדל להקפיד על שיטות עבודה מסורתיות).
אם רוצים לבקבק בירה שטרם סיימה לתסוס, חייבים לדייק מאד במועד שבו מחליטים לבקבק. ממולץ לבצע fource ferment test בכדי לקבוע את פוטנציאל התסיסה ואז ניתן להחליט באיזה גרביטי מעבירים את הבירה לבקבוקים להמשך תסיסה בלחץ.
לדעתי השיטה המועדפת בגרמניה היא הגזה באמצעות תירוש (AKA GYLE ), הטכניקה זהה להוספת סוכר
אני לא בטוח שהבנתי: אתה מעוניין שהגיזוז יתבצע במיכל התסיסה (ולכן סוגר את הנשם) והבירה תעבור לבקבוקים כשהיא כבר מוגזת?
או שהגיזוז יתבצע בבקבוק מבלי להוסיף סוכר, ולכן מבקבק לפני סיום התסיסה?
2 האופציות אפשריות לביצוע.
הבעיה היא שאי אפשר לעשות זאת במיכל תסיסה מפלסטיק אלא רק במיכל נירוסטה שמחזיק לחץ.
הווסת שלי לא יראה את הלחץ החוזר?
thats what I'm doing on my last batches
just seal the keg few days before the end of fermentation ,
אתה מתסיס בחבית?
+1
אם כן המשקעים בתחתית החבית לא מפריעים במזיגה ?