הרבה עדויות משונות קיימות להתנגהות T-58 באינטרנט. חלק אומרים שהם שמרי סייזון, חלק אומרים שויטביר, חלק אומרים שהם אפילו לא בלגיים. יש הרבה עדויות ברשת שתומכות בכך שהם הזן הטהור שלי שימיי. הסוד בשמרים העדינים האלו הוא לדעת בדיוק לספק להם את התנאים המתאימים. הכנתי לאחרונה אייל בלגי בסגנון שימיי האדום. הגשתי את השמרים בטמרפטורה של 30 מעלות, אולי קצת יותר, והתססתי 9 ימים בטמרפטורה של 25 מעלות. קיבלתי העתק מושלם של שימיי. כל הסקפטים מוזמנים לעשות איתי טרייד ולראות בעצמם.
למי שמעוניין הנה המתכון, בשיטית mini-BIAB. אגב, כבר אחרי לא יותר משבועיים בבקבוק מדובר באחת הבירות הכי טובות שלי בכל הזמנים וארשה לעצמי אפילו לומר שאחת הטובות ששתיתי, ויותר מזה יש לה בדיוק טעם של שימיי (שלדעתי הוא גם מאוד קרוב לטעם של סינט ברנדרוס, ובמית מה גם לטעם של לף).
ללהן המתכון:
לתת (מאש בטמפרטורה נמוכה יחסית: 65 מעלות): 1.5 ק"ג פילסנר, 0.5 ק"ג מינכן, 0.5 ק"ג חיטה, 150 גרם קארא-הל (בתור קארא-ווינה), 100 גרם מלנוידין (בור ביסקיט), 100 גרם קארא-ארומה (כספיישל B).
1.5 ק"ג לתת אבקתי אקטרה-לייט (20 דקות אחרונות)
30 גרם כשות פרלה 7.5% (60 דקות)
30 גרם כשות סאז 2.9% (דקה אחרונה)
0.5 ק"ג סוכר דמררה עדין (סוגת גולדן קלאסיק) - 50% ממנו לחצי שעה כדי להתקרמל והיתר בחמש הדקות האחרונות
התוצר הסופי הוא dubbel בלגי בקצה הבהיר, היבש, הפירותי והמכושת של הסקאלה בקטגוריית bjcp של הסגנון. (דהיינו: 10SRM, 25IBU). משהו מאוד מאוד (מאוד) דומה ל-Chimay Red.
המתכון לא קריטי, אבל הנקודה שלי היא שאין מה לבכות על זה שאין שמרים נוזליים בארץ. אם מתייחסים ל-T58 באופן המתאים הם נותנים תוצר שהוא בדיוק (אבל באמת בדיוק) כמו שימרי שימאי אותטיים.
וכעת, ותיקי הפורום, all hell may break loose.
שיהיה ויכוח נעים.
ואני שב ואומר. כל מי שסקפטי מוזמן לטעום מהבץ' המדובר ולהחליט לבד!
