אני הכנתי טריפל לא מזמן.

דלג על הסקונדרי ותתסיס 10 ימים בפרימיירי.

אלא אם מדובר במקרה חירום, הוספה מאוחרת של מנת שמרים נוספת לא רצויה ולא מקובלת. התהליך שהשמרים עוברים במהלך התסיסה כולל כמה שלבים ובכל שלב הם מתמקדים במשימה אחרת. לשלב הראשון הם צריכים חמצן (תסיסה אירובית) ובהמשך כדאי מאוד שלא יהיה להם חמצן (תסיסה אנאירובית). לא ברורה לי הכוונה בהוספת שמרים חדשים כשהחברים הותיקים שלהם כבר בשלב האנאירובי. אם תוסיף חמצן בשלב הזה תשגע את הותיקים ואם לא - לא תאפשר לחדשים לעבור תהליך נכון ובריא.

אני מניח שהרציונאל של המחבר הוא שבגלל שמדובר בבירה גדולה, השמרים של ההתחלה יתקשו להשלים את המשימה. לדעתי זה פשוט מחייב פיצ'ינג מתאים (למשל להגיש שתי חבילות שמרים בתחילת התסיסה במקום אחת) - ממליץ לוודא פיצ'ינג רייט באחד המחשבונים - למשל זה של ג'מיל: http://www.mrmalty.com/calc/calc.html

את הספר ואת הסופר שהזכרת אני לא מכיר.

בשל מחסור במקום\זמן\מכלי תסיסה... אני יכול להגיד שהבירות שלי מתחילות ומסיימות באותו המיכל.

חסרונות: ייתכן ומתפתחים טעמי לוואי מהכשות והשמרים המתים השוכבים במיכל (תסיסת טריפל ארוכה יותר בשל כמות סוכר גבוהה יותר).

יתרונות: מקטין סיכון לזיהומים וצורך להתעסק עם הבירה (במיוחד במיכלים גדולים וכבדים).

מעבר לסקונדרי:

יתרונות: מאוורר את הבירה ומעיר את השמרים לבוסט נוסף.

ניתן לסנן קלות את הבירה ולהוציא משקעים לא בריאים העלולים לתרום טעמי לוואי שליילים.

חסרונות: זמן, צורך בחיטוי הכלים והציוד הנדרשים לתהליך. סגנה לזיהום גדולה יותר.