תעשה קולד קראש, זה יצמצם את כמות המשקעים למינימום.

מקררים את הבריה לטמפרטורה של 4 מעלות צלזיוס למשך כמה שעות טובות, עדיף אפילו למשך לילה שלם.
זה יגרום למרבית המשקעים ליפול לתחתית, אבל עדיין ישארו שמרים חיים בשאר הנוזל.
לפני הביקבוק עושים שפייה, כלומר מעבירים את כל הנוזל למיכל בשביל הוספת סוכר תירס.

בשביל בירה נטולת משקעים עושים Force Carbonation, אבל זה דורש חביות.

מניסיון רב שנים,

אחרי קולד קראש בטמפ נמוכה 3-4 מעלות תהליך ההגזה בבקבוק לוקחת בין חודש לחודשיים

לאיילים זה יותר קצר וללאגרים יותר ארוך

אני מוצא שקולד קראש של יום יומיים בטמפ' קרה ככל האפשר מצליל מאד את הבירה ועדיין משאיר די והתור שמרים בתרחיף להגזת הבירה בבקבוקים.

יובל,

לצערי נראה שיש בשירשור הזה בילבול במושגים ובכוונות. אתאר איך אני נוהג:

1. תסיסה במיכל תסיסה פלסטיק או זכוכית (עדיף ללא ברז). בטמפ' מבוקרת.

2. לאחר סיום התסיסה (בבירות אייל, בד"כ כעבור 10 ימים), אני מעביר את מיכל התסיסה כולו למקרר (או מכוון את בקר הטמפ' לטמפ' נמוכה ככל האפשר) - הבירה עדיין באותו מיכל תסיסה.

3. לאחר כמה ימים של קירור המשקעים שוקעים לתחתית המיכל. כדאי מאד להקפיד לא לטלטל את מיכל התסיסה כדי לא להרחיף את המשקע לפני ההעברה למיכל הביקבוק.

4. העברת הבירה הצלולה בסיפון, או ברז, דרך צינור למיכל ביקבוק מפלסטיק. 

5. לאחר העברת הבירה למיכל הביקבוק אני מנסה להעריך את כמות הנוזל (לחלק מהדליים שלי יש שנתות ולחלק אין) ואז מוסיף את תמיסת הסוכר ביחס מתאים לנפח הבירה.

6. ביקבוק (לא משנה לי הטמפ' בשלב זה).

7. שמירת הבקבוקים בטמפ' החדר להגזה.

אני לא יודע איזה מלכה אתה שותה אבל המלכה שאני מכיר מכילה משקעים באבו-אביה :)

קיים פטנט למשקעים בבקבוק אבל יש בזה יותר מדי מגבלות לטעמי

הפקקים יקרים, לא ניתן לתת את הבקבוק אלא אם מוותרים על כל הפקק המיוחד שעלה הון עתק וצריך להזמין מחו"ל.

תשפטו בעצמכם:

http://www.youtube.com/watch?v=B2PPBmJZFd0

הרבה פיטפןטים תכלס מתחיל ב-2:40