כשות לדריי הופ נכנס כמו שהוא. הוא כבר דואג לעצמו.

אבל אני מקפיד לא לגעת בו בידיים ועדיף תמיד להשתמש באריזה סגורה (ולא בשאריות)

היחס שאני עובד עליו הוא 3-4 גרם לליטר עבור IPA.

פחות מידי, מתנדף ולא מורגש, יותר מידי מר כמו אבן!!

אין כמו הניסיון!

מה שיפה בבישול בייתי הוא היכולת לנסות וללמוד. כל עוד מתעדים וצוברים את הידע.

להשפעת הדריי הופ מספר פרמטרים מאחר ומדובר על העברת טעמים בקור. חלק מהפרמטרים הם סוג הכשות, כמות האלפא וכמות הבתא, כמות הנוזל, ריכוז הסוכרים בו, משך הזמן מגע וגם שטח המגע (פיזור בבירה או בשקית למשל) ומה נרצה כמובן להשיג מהם. נכון להתחיל עם יחס מוגדר למשל, גרם לליטר למשך שבוע. כאן תקבל ארומה וטעם עדינים. 4 גרם לליטר ייתן כבר טעמים וארומות חזקים ואגרסיביים יותר, המתאימים באמת לIPA. הייתי מתחיל ב2 גרם. המשוואה בין כמות לזמן מגע היא חשובה. אך חשוב גם לא 'לשכוח' את הכשות בבירה ובכך לקבל טעמים שליליים (כמו תיון ששהה יותר מדי זמן בתה). אותו הדבר לגבי שבבי עץ אלון וסוגם. 

הוספתם לנוזל - כשות לרוב הסיכון נמוך יותר, רצוי כשות טרי, שלא נחשף לזיהומים ואף לא למגע שלנו. שיטה בטוחה יותר תיהיה הרתחתם בפינג'ן או מיקרוגל כמו שצויין. כשאני מוסיף, אני מרתיח בפינג'ן לדק' בודדות, אפשר לעשות גם פרנץ' פרסס לשעה וכך לא להכניס את הכשות עצמה לנוזל. לגבי שבבי עץ, כמות קטנה בפינג'ן, כמות גדולה סיר לחץ עם קצת מים. חימום הכשות\שבבי עץ בנוזל, מאיץ את העברת הטעמים.

אני נוהג להשתמש בשקית ולטבול אותה בכהל לפני ההכנסה למיכל תסיסה