כעיקרון, כאשר אתה נמצא מעל 85 מעלות ממשיך בישול הכשות וכמו שהבנת נכון, אתה מפספס את המטרה לשמה הוספת את הכשות, מפסיד ארומות טעמים ומרוויח מרירות. מנגד, מתחת ל-60 מעלות אתה נחשף לזיהומים. לכן, רצוי קירור תירוש מהיר בתום רתיחה על מנת לקבע את זמני הבישול ולהכניס את השמרים כמה שיותר מהר.

לגבי זמן מגע - לשם השגת טעם וארומה הזמן מספיק. אני אישית מעביר את הכשות למיכל התסיסה ובמעבר לסקונדרי נפטר ממנה. אך גם אם לא תעשה זאת, תשיג את המטרה (כך בחשבון שארומה רבה נפלטת במהלך התסיסה). כדי להרוויח ארומה וטעם, תעשה ניסוי השוואתי של בישול עם Flame-Out בלבד ומולו בישול ללא Flame Out, אך עם Dry Hop ותבדוק מאלו תוצאות אתה מרוצה יותר!

אני מניח שרוב המבשלים מקררים ככה בהתחלה (או מבשלים בירה מרוכזת ומוסיפים קרח),
אבל באיזשהו שלב -עדיף בקרוב - תצטרך לשקול שיטת קירור אחרת, צ'ילר (טבול או פלטות עיין בפורום), או NO-CHILL(ע"ש),
בעיקר בשביל למנוע זיהומים.
אז תחליט על אחת, ויאללה למזער נזקים :)

אני בהחלט לא מרוצה מאופן וזמן הקירור הנוכחי, שגם פוגם בבירה וגם די תוקע אותי בזמנים.

כספית אני קצת מוגבל וצ'ילר עולה לא מעט כסף, ואין לי מיכל מיוחד עבור no chill, אני תוהה אם סתם מיכל תסיסה סגור ולא קדוח משום כיוון יכול להתאים.

אבל גם אם השתמשי בno chill השאלה שלי עדיין תקפה, בהנחה ששמתי את הlate hops בשקית כך שאוכל לשלוט במשך זמן המגע שלהם עם התירוש, מתי נכון להוציא אותם?

ההיגיון אומר לי שאם למבשל ממוצע שמקרר עם צ'ילר טבול לוקח 15 שעה לקרר תירוש, אז זה פחות או יותר הזמן שכדאי להוציא את הכשות לארומה.

לוקח בחשבון גם מעבר לdry hopping שצוין, אני פשוט לא יודע אם עוצמת האפקט מתאימה לכל בירה ולכוונת המשורר במתכון.

תודה רבה על התשובות הענייניות!

אגב, אין לי שום בעיה גם לספרות באנגלית, ואני קורא גם ממנה, זה סתם תענוג מרענן לדבר בירה עם אנשים בעברית לשם שינוי.

אכן, השק מסנן לי ה-מ-ו-ן מהכשות, אבל בטוח לא הכל.

אז מה הייתם ממליצים?

להרים את השק עם הכשות בערך רבע שעה אחרי התחלת קירור הסיר במי קרח? (מקביל לזמן הקירור הרצוי)

חשבתי על זה, אבל רוב המתכונים שאני מכיר מתבססים על קירור בצ'ילר, וכשאומרים לזרוק כשות ב0 - הרי אף אחד לא מקרר את התירוש בכמה שניות. משמע הכשות נשארת בתירוש תמיד יותר זמן, בהנחה וזורקים קומנדו...

:)