ספר לי עוד על שליטה בזמן התסיסה.

נראה שאתה לומד ורוצה ללמוד מהר, אך לא מקריאה ושימוש בכלים הזמינים לכל, אלא מניסיון (הדרך הקשה אך המפרה ביותר לטעמי).

היתרון הגדול בבישול ברכז הוא בכך שהתירוש כבר מוכן. צריך רק למהול אותו ולהוסיף את הטעמים הרצויים לבירה המתבקשת. כבסיס אחיד לבירה, הוא מאפשר ללמוד את שאר גורמי הטעם והארומה של הבירה: לתת מיוחד, כשות, שמרים.

בישול מרכז - במקרה של בישול מרכז, לטמפ' המאש אין השפעה גדולה מאחר וכמעט ואין אנזימים בלתת הנוזלי וגם בלתת המיוחד יש מעט אם בכלל. המטרה של ה'טבילה' היא בעיקר המרת הטעמים והסוכרים למים (כמו שעושים תה עם תיון).

כשות - יש אין סוף משחקים - סוג וזמן. מעל 45 דק' תתקבל בעיקר מרירות (גם היא שונה בין סוגי כשות שונים), עד 30 דק' לערך תקבל גם טעם וגם מרירות, עד 5 דק' תקבל בעיקר טעם וארומה ומעט מאוד מרירות. כל מטרת הבישול (מלבד עיקור התירוש) היא אחת - פירוק שמני הכשות לתמיסת המים.

שמרים - ישנם שני סוגי שמרים עיקריים: אייל ולאגר ולכל אחד מספר רב של זנים. זן השמרים נותן אינדקציה ליכולתם לנצל את הסוכרים בתירוש הקר (Attenuation) וליכולת שלהם להתגבש (Floculation). בתירוש יש מגוון של מולקולות סוכר שונות, כל זן שמר יודע לצרוך מולקולות שונות ולכן הניצולת בין זני השמרים שונה. דבר נוסף שניתן ללמוד על השמרים זה כמות המולקולות הנוספות שהם יודעים לתרום (פנולים, אסתרים וכו'). אותו זן שמר, יפעל שונה בטמפ' עבודה שונה וייצר לפעמים בירות שונות מאוד אחת מהשנייה מאותו התירוש. הדרך ללמוד היא אחת - ניסיון. זמן תסיסה - זה לא פקטור. הוא מושפע מזן השמרים,כמות השמרים, כמות החמצן, כמות המינרלים, כמות הסוכרים והטמפ' של התירוש. המשחק באחד מהפרמטרים ישנה את אורך התסיסה. כשהיא נגמרת היא נגמר לא משנה כמה זמן השמרים ישהו בתירוש.

יישון - יישון מתחיל בתום תהליך התסיסה - כשהשמרים בחרו לסיים אותו ולא מתי שאנחנו החלטנו! (גם כשאין פעפוע בנשם או שינוי בגרביטי לא בהכרח אין תסיסה!), במהלך הזמן הזה הבירה מתאזנת - כלומר טעמי המרירות מהכשות נחלשים מהר עד לנקודה מסויימת. ככל שהבירה בהירה יותר, עם מעט אלכוהול ומעט כשות נקודת האיזון סמוכה יותר לתום התסיסה. ולהפך! איזון בין כשות למרירות (כמו שחישבת למשל) מראה את נקודת האיזון של בירה שהתבגרה, לא של בירה 'ירוקה'.

כדי ללמוד שליטה בטעמים ולבודד משתנים, יש דרך אחת מאוד קלה ופשוטה: לבצע כל פעם אותו המתכון, עם רישום מסודר ועקבי של כל שלב, ושינוי של פרמטר אחד ובחינת השפעתו. או, כמו שגלעד ציין, לחלק באצ' גדול לכמה באצים קטנים בשינוי מרכיב אחד (זן כשות, זמן הכנסת הכשות, תהליך התסיסה).

נראה שאתה לומד ורוצה ללמוד מהר, אך לא מקריאה ושימוש בכלים הזמינים לכל, אלא מניסיון (הדרך הקשה אך המפרה ביותר לטעמי).

היתרון הגדול בבישול ברכז הוא בכך שהתירוש כבר מוכן. צריך רק למהול אותו ולהוסיף את הטעמים הרצויים לבירה המתבקשת. כבסיס אחיד לבירה, הוא מאפשר ללמוד את שאר גורמי הטעם והארומה של הבירה: לתת מיוחד, כשות, שמרים.

בישול מרכז - במקרה של בישול מרכז, לטמפ' המאש אין השפעה גדולה מאחר וכמעט ואין אנזימים בלתת הנוזלי וגם בלתת המיוחד יש מעט אם בכלל. המטרה של ה'טבילה' היא בעיקר המרת הטעמים והסוכרים למים (כמו שעושים תה עם תיון).

כשות - יש אין סוף משחקים - סוג וזמן. מעל 45 דק' תתקבל בעיקר מרירות (גם היא שונה בין סוגי כשות שונים), עד 30 דק' לערך תקבל גם טעם וגם מרירות, עד 5 דק' תקבל בעיקר טעם וארומה ומעט מאוד מרירות. כל מטרת הבישול (מלבד עיקור התירוש) היא אחת - פירוק שמני הכשות לתמיסת המים.

שמרים - ישנם שני סוגי שמרים עיקריים: אייל ולאגר ולכל אחד מספר רב של זנים. זן השמרים נותן אינדקציה ליכולתם לנצל את הסוכרים בתירוש הקר (Attenuation) וליכולת שלהם להתגבש (Floculation). בתירוש יש מגוון של מולקולות סוכר שונות, כל זן שמר יודע לצרוך מולקולות שונות ולכן הניצולת בין זני השמרים שונה. דבר נוסף שניתן ללמוד על השמרים זה כמות המולקולות הנוספות שהם יודעים לתרום (פנולים, אסתרים וכו'). אותו זן שמר, יפעל שונה בטמפ' עבודה שונה וייצר לפעמים בירות שונות מאוד אחת מהשנייה מאותו התירוש. הדרך ללמוד היא אחת - ניסיון. זמן תסיסה - זה לא פקטור. הוא מושפע מזן השמרים,כמות השמרים, כמות החמצן, כמות המינרלים, כמות הסוכרים והטמפ' של התירוש. המשחק באחד מהפרמטרים ישנה את אורך התסיסה. כשהיא נגמרת היא נגמר לא משנה כמה זמן השמרים ישהו בתירוש.

יישון - יישון מתחיל בתום תהליך התסיסה - כשהשמרים בחרו לסיים אותו ולא מתי שאנחנו החלטנו! (גם כשאין פעפוע בנשם או שינוי בגרביטי לא בהכרח אין תסיסה!), במהלך הזמן הזה הבירה מתאזנת - כלומר טעמי המרירות מהכשות נחלשים מהר עד לנקודה מסויימת. ככל שהבירה בהירה יותר, עם מעט אלכוהול ומעט כשות נקודת האיזון סמוכה יותר לתום התסיסה. ולהפך! איזון בין כשות למרירות (כמו שחישבת למשל) מראה את נקודת האיזון של בירה שהתבגרה, לא של בירה 'ירוקה'.

כדי ללמוד שליטה בטעמים ולבודד משתנים, יש דרך אחת מאוד קלה ופשוטה: לבצע כל פעם אותו המתכון, עם רישום מסודר ועקבי של כל שלב, ושינוי של פרמטר אחד ובחינת השפעתו. או, כמו שגלעד ציין, לחלק באצ' גדול לכמה באצים קטנים בשינוי מרכיב אחד (זן כשות, זמן הכנסת הכשות, תהליך התסיסה).