שמרי אייל לא אמורים לשקוע אלא לתסוס בחלקו העליון של המיכל. בסוף תהליך התסיסה כשהשמרים מתים הם שוקעים.

שמריי לאגר תוססים בתחתית המיכל.

רצוי להרטיב את השמרים לפני ההגשה. מרתיחים מים בכמות של בערך פי 10 ממשקל השמרים ומכניסים לצנצנת מחוטאת. מחכים שיתקרר לטמפרטורת החדר (20-25 מעלות). מפזרים את השמרים ומחכים רבע שעה, מערבבים ומחכים רבע שעה נוספת.

המטרה היא לתת לשמרים זמן לספוג מים ולחזור למצב פעיל לפני שהם פוגשים את התירוש, שבו הלחץ האוסמוטי גבוה יותר, המקשה על ספיגת המים.

טמפרטורה של 24 מעלות זה מעט גבוה, עדיף סביב 17 מעלות, אבל לא נורא, זו לא סיבה לתקיעת תסיסה.

אוורור השמרים חשוב כדי שיהיה לשמרים חמצן לתהליך ההתרבות.

אפשר לעשות זאת בשיטות שונות, כמו שפיכת התירוש מגובה למיכל התסיסה, ניעור המיכל. אני נוהג לערבל עם מטרפה ידנית במשך מספר דקות. לא לשכוח לחטא את המטרפה.

שמונה שעות זה זמן קצר למדי, אם בתוך 48 שעות אין סימני תסיסה יש סיבה לדאגה.

לא נראה שיש בעיה.

8 שעות זה מוקדם מדי לאתר פעילות שמרים. צריך להבין שהשמרים קודם כל מתעוררים ומתאקלמים. לאחר מכן מחזקים דופן תא ומתחילים לצרוך חמצן. לאחר מכן מקיימים מצוות פרו ורבו. ובגדול רק בשלב זה מתחילים לייצר C02. רק כאשר נפח הפחמן דו-חמצני יהיה שווה לנפח האויר במיכל יתחיל להיות לחץ שיוביל לפעפוע דרך הנשם אותו נוכל לזהות בעין (וזאת בהנחה שהמיכל באמת אטום והדרך היחידה של הפד"ח החוצה היא הנשם!).

הייתי מחכה 12 שעות מינימום ועד 48 שעות לפני התערבות.

אין צורך להרטיב את השמרים. הם עובדים יופי גם ככה, בפיזור מלמעלה, רק מתחילים לאט יותר. אין למבשל מתחיל מה להסתבך עם סטרטר (עוד עבודה, עוד חיטוי ועוד פתח לצרות).

הטמפ' היא בסדר. למבשל מתחיל אין מה להסתבך עם בקרת טמפ'. העיקר להתחיל מתחת ל24.

איורור זו פעולה של החדרת חמצן לתירוש הקר (וקר בלבד!, לתירוש חם מדובר בחימצון, ואנחנו לא רוצים את זה!). הדרכים הן מגוונות ואין סופיות (אולי כן, אך לא באמת בדקתי), כל עוד נכנס אויר לתירוש, המטרה הושגה (כמובן ללא זיהום התירוש). מטרת החדרת החמצן - החמצן דרוש לריבוי השמרים (יותר מדי חמצן גם לא טוב, לא צריך להגזים).

דוגמאות לאיורור: הפלת התירוש הקר מגובה לתוך מיכל התסיסה. ניעור מיכל התסיסה הסגור. ערבוב באמצעות מצקת, מטרפה, השד יודע מה. רעיונות נוספים?