אהלן,
נתקלתי בתופעה שחדשה לי בבקבוקי בירה (2-3 מתכונים שונים) שהצליחו לשרוד חודשיים-שלושה.
במתכונים אלו הבירה מוגזת יחסית קל, גיזוז אנגלי - בערך 2.1-2.2.
היום לאחר חודשיים בערך פתחתי כמה מהבקבוקים ומיד בפתיחה התחילה הקצפה שדוחפת את הקצף במעלה צוואר הבקבוק.
לא "סילון-קצף" כמו בבירה שלא סיימה תסיסה ובוקבקה ואני גם לא מרגיש טעם חמוץ או מחומצן או לוואי אחר, פשוט גיזוז שמשאיר ראש קצף ענקי ובקבוק מלא בקצף שדוחף כלפי מעלה.
מישהו נתקל ויודע להסביר?
חסרים קצת פרטים:
מה היה הFG?
מהי פחות או יותר הטמפ' שבה הבקבוקים מתיישנים?
אנחנו מניחים שאין בעיית סניטציה או אטימות של מיכל התסיסה (אתה בודק ניקיון הברז מבפנים?)
מה שאתה מתאר, מוכר לי עקב שלוש סיבות:
FG גבוה בהרבה
הוספה של יותר מידי סוכר לתסיסה
יישון בטמפ' חמה מאוד
זיהום
לדוגמא בקלון ללונדון פרייד:
FG - 1.010
טמפרטורת יישון הבקבוקים היא טמפרטורת חדר (כיום 23-24, במועד הבישול היה קצת יותר חורפי אז פחות).
ככל הידוע לי מיכלי התסיסה אטומים והסניטציה טובה או מספקת, אך השמרים והבירה יודעים יותר טוב ממני.
לפני כל תסיסה אני מפרק את הברז ומנקה אותו מבפנים במידת האפשר.
אני מוסיף סוכר לתסיסת הבקבוק על פי מחשבון כך שאני לא מאמין שזו הבעיה, במיוחד שהגיזוז הוא נמוך והשהבירה שמרה על רמת גיזוז נמוכה רוב הזמן.
למעשה, מעבר לכמות הקצף הזו, לא הרגשתי שהבירה מוגזת יותר באופן משמעותי בפה.
יכול להיות שזה זיהום או חמצון, אני לא מרגיש טעמי לוואי מובהקים, יש לבירה טעם קצת "ברזלי" אבל אני חושב שזה מאפיין של הכשות גולדינגס ולמיטב זכרוני זה היה קיים גם בהתחלה.
גם לי זה קורה לעתים.
למשל סטאוט שסיימה ב-1.022
אין טעמים של זיהום למיטב שיפוטי.
גם אני מוסיף סוכר לפי מחשבון.
היישון גם אצלי הוא בטמפ החדר, למיטב ידיעתי זה אינו עולה אצלי על 25 מעלות.
אז מה הסיבה לדעתכם?
גם אני נתקל רבות באותה הבעיה. הבירה במייטבה כחודש לאחר הבקבוק ולאחר עוד חודש כבר יש גיזוז יתר שעולה בצוור הבקבוק וגם הטעם משתנה קלות, לא טעם מקולקל אבל קצת פחות טוב.
לי זה קרה בשני מצבים.
1. בשימוש בשמרי ברט, לא ברור לי למה, רבל הם כנראה משפיעים יותר על גאשינג משמרים אחרים.
2. ביישון ארוך של מעל חצי שנה.
אין שום סיבה להקצפה בזמן הפתיחה אלא אם יש זהום כלשהו הגורם לגאשינג או ניעור לפני פתיחה.
למיטב ידיעתי, הקצפה יתרה בעת מזיגה יכולה להיות בגלל גיזוז יתר או טמפרטורה גבוהה של הבירה.
האם אתה/ם יודע/ים כמה גרם לליטר סוכר תירס בעת הביקבוק?
בסטאוט 40 ג' ל6 ל'
אצלי בסטאוט 6 גרם לליטר
6 גרם לליטר לסטאוט, לדעתי זה הרבה.
אני בטוח לא עובר את ה5-5.5 גרם לליטר. אבדוק המרשמים ואתן תשובה.
הסגנון עצמו דורש גיזוז בינוני-נמוך.
אני לא סומך על המחשבונים בלבד אלא על הכמות בפועל (אחרי שמורידים את כל הTRUB ושאר הפחת שיש).
יכול להיות שזה הרבה.
אני חישבתי לפי 2.3 נפחיםץ
גם אני מחשב לפי הכמות בפועל לאחר העברה לדלי הביקבוקץ
המחשבון מתחשב גם בטמפרטורת התסיסה של הבירה.
ככל שהטמפ גבוהה יותר אמור להיות פחות פד"ח שיורי בבירה, ולכן צריך להוסיף יותר למיגוז.
אני יודע שהעניין הזה קצת שנוי במחלוקת.
אני יכול לומר לך שגם לי היה באצ' שקרה לי כך וגם לאחר חודשיים שלושה.
ואז החלטתי להוסיף פחות סוכר וז פתר את הבעיה ועדיין נשאר לי מיגוז טוב בבירה.
חשוב להבין שגם המחשבונים וגם המדידות שלנו לא מדויקות וישנן סטיות לכאן ולכאן.
לכן אם יש שוני מהתיאוריה(שזה הגיוני למדי) אז מבצעים התאמה לתנאים שאנחנו נמצאים בהם (באין ולידציה לציוד).
תמיר, אם אני לא טועה אתה פרסמת לא מזמן פוסט על המד גרביטציה שלך שלא היה מכויל מספיק טוב והראה לך סטיות, נכון?
צרת רבים נחמת טפשים
גם אצלי יש בעיה עם בירת חיטה שבושלה לפני 4 חודשיים ונשמרה בטמפ חדר
הבירה מאוד שמחה להפתח סוף סוף וכל הבירה היא סילון קצף
זה חבל ולא נעים עם האורחים (אצלי גם הוספתי את שבבי העץ פאלו סאנטו שאוליי החדירו זהום לבירה)
המסקנה לבשל ולשתות
כאשר אני משתמש במחשבון לגיזוז הבירה, אני מחשב את כמות הבירה בפועל נטו, ז"א לאחר העברתה למיכל הבקבוק ללא הטרוב (ויש לי מיכל בקבוק בו סימנתי שנתות יותר צפופות כך שאוכל להעריך את תכולת הבירה בדיוק טוב יותר).
אני באמת לא מאמין שהעניין הוא גיזוז גבוה, שכן אני מבקבק ליחידות פד"מ נמוכות (1.9-2.3) למרבית הבירות בסגנון האנגלי.
מה גם, שיש לי בירת Hefeweizen שמיושנת כבר מספר חודשים ואותה גיזזתי ל3.משהו, ושם אין בעיה בכלל.
תמוה.
אם אתם זוכרים, בבישול הראשון-שני שלכם, בטוח הייתם אובססיביים לגבי סניטציה, קצת כמו מפגרים.
האם יכול להיות שקצת "נרגענו", והתרגלנו קצת "לזלזל" בניקיון, סניטציה או טיפול בבירה לאחר התסיסה וזה בעצם מחיר "קטן" שאנחנו משלמים?
נראה לי שבכל התגובות פסחתם על המובן מאיליו - שהבירה פשוט לא סימה לגמרי את התסיסה והשמרים המשיכו לפרק מאלטוז לאט לאט ובנחת גם לאחר הביקבוק. הדרך הפשוטה לבדוק את זה היא לקחת בקבוק כזה, לפתוח אותו ולוודא שכל הגז מתנדף והבירה חוזרת להיות שטוחה ואז לבדוק גרביטי. אם ההשערה שלי נכונה - אז תגלה FG חדש ונמוך יותר ממה שמדדת ביום הביקבוק.
חשבתי על זה ובדקתי את זה.
במקרה שלי לפחות, הבירה סיימה תסיסה :)
אני אצדד בבועז ואגיש אף פעם לא הייתה לי סתם הגזת יתר. כשזה קרה היה מדובר בזיהום.
למשל, הפסקתי להתסיס במיכלים הלבנים כיוון שהפלסטיק שלהם עדין ורגיש לשריטות. שריטה = חיידקים.
בגדול, נהייתי יותר פדנט. אבל זה היה שווה את זהף יצאה בירה טובה.
מאחר והרבה דיונים לאחרונה, עוסקים בקוצר הרוח של המבשלים והרצון להצליל, לבקבק ולשתות את הבירה, כמה שיותר מהר, אאלץ לחזק את דברי דגן, ולהוסיף, אל תבקבוק את הבירה לפני שמלאו לה שבועיים אם לא שלושה (ואף יותר בחורף).
אני מגיז בירות (בהתאם לסגנון והמיגוז הרצוי) בין 5.5 ל6.5 גרם לליטר, זאת לאחר שמדדתי כמה שיותר מדוייק את כמות הנוזלים במיכל הביקבוק (נוזל סופי). אני ממליץ לייעד מיכל לביקבוק ושיהיה בעל שנתות של ליטר. חשוב לשים לב שאם המיכל הוא מפלסטיק ואינו יושב כולו על משטח ישר, הקריאה תשתנה ולא תיהיה מדוייקת (תחתית המיכל שוקעת).
זיהום בבירה - זיהום בבירה לא תמיד מורגש בטעם, אך ניתן להבחין לפעמים בפס 'לכלוך' בצידו הפנימי של הבקבוק או קרום על פני הבירה, תעיפו מבט.
תודה על התשובה תומר,
כפי שכתבתי בפוסטים שלי, אני עובד כפי שתיארת.
אם כבר, אנצל את זה לשאלה נוספת.
לאחר שאמדתי את כמות הנוזל הסופית שיש לי במיכל הבקבוק, מהי הדרך המומלצת להוספת תמיסת הסוכר במינימום הוספת חמצן לבירה?
האם כדאי לערבב בזהירות עם משוט מחוטא, או שכדאי דווקא להעביר למיכל שלישי ע"י הנחת הצינור בצורה שתסחרר ותערבב את הבירה?
אפשרות ב עדיפה אך לוקחת זמן כ-10 דקות
יד להקפיד לשים מכסה למניעת זיהום