לאחרונה אני קורא בנוגע למיצוי של גרעינים שחורים ולהלן 3שיטות:
השרייה בקר יום קודם במי הבישול
השרייה חמה והוספת נוזל לבישול
השרייה בספארג
מאש רגיל
אני משתמש במערכת הרמס ושאלתי את עצמי
למה לא להשרות את הגרעינים השחורים בשקית בHLT בזמן המאש
כך שאין השפעת של הגרעינים על חומציות המאש ועדיין התהליך נעשה במקביל
וללא אמצעים נוספים
שר לשלוט על זמן השרייה ללא קשר לזמן המאש
האם מישהו עשה זאת?
מישהו חושב לבשל סטאוט לטובת ניסוי?
עשיתי ניסוי נוסף
לצורך שור טעמים בסטאוט רציתי לעשות רכז לתת קלוי
לקחתי קרפה 1,3 ורוסטד בארלי 200 גר כא וטחנתי לאבקה
חילקתי לשני חלקים:
חצי כמות השריתי ב1.25 ליטר מים בטמפ החדר
את החצי השני השריתי במים בטמפ 68 מעלות לחצי שעה
סיננתי בכל שיטה את הגרעינים והרציתי חצי שעה
התוצאה רכז סמיך של טעמי שוקולד וקפה קלויים ומרים
הכנסתי 1/2 כוס רכז ל5 ליטר פורטר וקיבלתי סטאוט נהדר
השיטה החמה עדיפה על פני השיטה הקרה, אך מעט מרירה יותר
טעמי הקלייה נעימים וטובים עם עומק של שוקולד
השיטה טובה ועובדת אך דורשת זמן ומאמץ וניתן לשפר טעם של בירה שלא יצאה עם טעם קלוי מספק
שלום דניאל,
אני לא מבשל בהרמס אבל אני אנסה לשתף אותך ממה שאני יודע.
ככל שהדגנים קלויים יותר, כך נוצרים על הקליפה שלהם טאנינים. בהשרייה ארוכה בטמפ' חמות מואץ מעבר של הטאנינים מהקליפה אל אל התירוש.
הטאנינים יוצרים טעמי לוואי המוזכרים לנו יותר מעולם היין (עפיצות) שמתאזנים ביישון ממושך של הבירה (זאת למשל הסיבה שמיישנים יין בחבית תקופה רבה, וויסקי כמו כן).
הניסוי שעשית מעניין, אך חשוב שתדע שגרעיני הקאראפה 3 מגיעים כבר ללא קליפה על מנת למנוע את אותם טעמי לוואי של עפיצות.
לא הבנתי עם התססת את הבירה, ביקבקת ואז שתית, או פשוט שתית את התירוש?
יש הבדל רב בטעמים של בירה לפני ואחרי התסיסה, יתרה מכך, לאחר תקופת יישון.