הי לכולם,
אני מתכוון לעשות דריי הופינג לראשונה.
אין לי דימיג'ון ולכן אשאל את השאלות הבאות.
1.האם אפשר לעשות דררי הופינג בדלי תסיסה?
2.האם אחרי התסיסה הראשונה (בערך שבוע) אני צריך להביר את הבירה לדלי תסיסה שני?
3.האם אני פותח את הדלי הקיים ושופך אליו את הכשות?
4.אני מתכוון לשים 30 גר' כשות citra. לכמה זמן מומלץ לשים בדריי הופינג?
תודה,
רפי
1. לא כדאי. לאחר סיום התסיסה צריך להעביר את הבירה למיכל שני ללא המשקעים על מנת למנוע קבלת טעמי לוואי.
2. כן
3. אתה מעביר את הבירה למיכל השני ללא המשקעים, מכניס את הכשות לתוך שקית בד ושם בתוך מיכל התסיסה. כמובן שהכול צריך להיות מחוטא היטב.
4. שבוע.
בהצלחה
אני חולק על נושא העברת הבירה למיכל משני במקרה הזה.
אני לא רואה סיבה להעביר את הבירה למיכל נפרד אלא אם כן אתה מתכוון ליישן את הבירה לזמן ממושך או לעבוד עם פירות ותבלינים מיוחדים.
הסיכון שבחמצון הבירה פשוט מיותר.
אתה יכול בהחלט לזרוק את הכשות למיכל התסיסה הראשי, בין אם בשק כשות (מורתח ללפחות עשר דקות) או "קומנדו".
כמובן, בכל מקרה, השלב הנכון להוספת הכשות לדריי-הופינג הוא בסיום התסיסה המשמעותית (משמע לפחות 5-6 ימים מתחילת התסיסה) על מנת למנוע שחרור הארומות הרצויות החוצה דרך האיירלוק.
שבועיים במיכל התסיסה הראשי יעשו לבירה רק טוב.
אני רק רוצה לחזק את עמדתו של תמיר,
חפש ברשת נושאים הקשורים להעברה לסקונדרי.
יש קולות רבים של גדולים וטובים שבעבר חשבו שיש להעביר לסקונדרי הטוענים היום שאין שום צורך בתהליך.
אם אני מעביר למיכל שני, זה לא מעביר גם את השמרים?
האם יישארו מספיק שמרים לתסיסה שניה ?
ומדוע הכשות צריך להיות בשקיק? לא יותר טוב לפזר אותו?
השמרים בALE מרחפים להם ברחבי התירוש, אז השמרים יעברו בהחלט.
הוא לא חייב להיות בשקיק, אבל ככה הוא נותן טעם אבל לא מלכלך את הבירה.
רפי,
מה זה תסיסה שניה?
יש שמרים הנמצאים בתירוש ושעדיין לא שקעו.
אלה השמרים שאחרי ביקבוק יעכלו/יאכלו את סוכר התירס או כל סוכר אחר וע"י כך יגזזו את הבירה.
הכשות לא חייבת להיות בשקיק. משתמשים בשקיק להקטנת המשקע שנוצר.
אפשר להימנע מההעברת המשקע לבקבוקים ע"י קולד קראש בסיום הדריי הופינג.
כמובן שנשארים שמרים בנוזל, הרעיון בהעברה לסקנדרי הוא להיפטר מהמשקעים שנמצאים בתחתית מיכל התסיסה.
שלום לכל המתכתבים
איך שאומרים בוא נעשה סדר.
יש הרבה תפיסות לגבי איך עושים דריי-הופינג לבירה ביתית. וזאת בניגוד למבשל התעשייתי ששם מה שקובע זה בעיקר הנושא הכלכלי.
לכל גישה בדרייהופינג יש את היתרונות והחסרונות שלה.
גישה ראשונה אומרת כי עליך לחכות לשלב שהתסיסה כמעט מסתיימת (יום 6-7 לתסיסה) ואז להוסיף את הכשות (ללא העברה למיכל תסיסה חדש). בשיטה זו אתה נמנע מהעברת התירוש למיכל חדש ובכך לא מסכן את הבירה בזיהומים שונים, מגע עם חמצן. ישנם שני חסרונות לשיטה זו. הראשון הוא שכל עוד הבירה במיכל התסיסה אז ממשיכה תסיסה עדינה שגורמת לנידוף של ארומות הכשות. חסרון שני הוא שמגע של כשות ושמרים יניב מוטציה של השמר, ויפגע בשמני הכשות שבאים לידי ביטוי בארומות שאנחנו מכירים. התוצאה היא בירה ארומתית ברמה בינונית וטיפה תפלים. מזכיר ריח של עובש.
גישה שנייה טוענת כי על מנת לעשות דרייהופינג עליך לחכות עד לסיום התסיסה ואז להעביר את הבירה למיכל תסיסה משני, שבו אתה תוסיף את הכשות. שיטה זו אומנם מסכנת (מה שרשום בסעיף הקודם) את הבירה, אבל על ידי שימוש נכון (שמירה על ניקיון, חיטוי של הכלים, מניעה אופטימלית של מגע עם חמצן) אתה יכול להשיג תוצאות חיוביות. כן יש לנער קלות את המיכל אחת לכמה ימים בשביל לערבב את הכשות.
אני אישית ניסיתי את שתי הגישות והייתי מרוצה יותר מהשיטה השנייה. כן, הבנתי שצריך לעבוד ברמה נקייה מאוד ולהיות ער לכל מה שמתרחש בשביל למנוע בעיות.
לגבי הוספת הכשות גם יש שתי גישות.
הראשונה היא שאתה צריך להכניס את הכשות לשק מחוטא, ולזרוק לתוך המיכל. היתרון של שיטה זו היא שהכשות לא יתפזר בתוך המיכל. החיסרון הוא שבגלל שהכשות לחוץ בתוך השק, שטח הפנים שלו שבא במגע עם הבירה הוא קטן מאוד והאפקטיביות של הדריי הופ פוחתת.
שיטה שנייה היא לזרוק את הכשות לתוך מיכל התסיסה ללא שק. היתרון הוא שניתן להגיע לתוצאות טובות עם פחות כשות ממה שהשתמשנו בשיטה הראשונה. החסרון הוא פיזור של הכשות במיכל התסיסה וסכנה שנעביר כשות לבקבוקים. במקרה זה ניתן לפעול בשתי דרכים. הראשונה היא בעת תהליך הבקבוק, כאשר אנו מעבירים למיכל בו נגיש את הסוכר, יש להשתמש בשק סינון. שיטה שניה היא קירור הבירה בטמפ' 3-4 (הכנסה למקרר). בטמפ' אלו הכשות ושאר דברים שישנם בבירה פשוט שוקעים ומשאירים לנו בירה צלולה.