תיאורטית אין הגבלה (בנפחים שלנו) לרווח.
מכיוון שבזמן התסיסה, השמרים מפד"חים את המיכל שמעיף בתורו מפאת כובדו את החמצן שבמיכל.
לכן, אין בעיה להתסיס 30 ב50.

מבחינת הNO-CHILL, בקצרה, כן.

באריכות, נירוסטה עמיד בחום.
ה"בעיה הגדולה" היחידה היא שנהוג, לשם החיטוי להפוך בדקות הראשונות את המיכל פעם פעמיים, אם המיכל לא אטום מספיק ומסוגל לעמוד בהפכות, אז או שתוותר על שלב זה, או שתקרר בצורה שונה.

בכיף.

הוספת טעמים, ברח לי לרגע, אפשר לעשות את זה כ'דריי-הופ', בתום התסיסה (מומלץ כחלק מהמעבר ממיכל תסיסה ראשוני למשני) להוסיף את תמצית הטעם הרצויה. זו הסיבה הרי שמוסיפים את הכשות בתום התסיסה (דריי-הופ), שימור מרבית הטעמים והארומות שלנה.

חימצון - זו ריאקציה של מולקולות חמצן עם מולקולות טעם וארומה. אין לה קשר לנפח המיכל ותכולתו, יש לה קשר לתהליך העבודה.

באופן תאורטי, אין בעיה להתסיס כל כמות בכל מיכל. נהוג לרוב שנפח המיכל יהיה גדול בין 30% ל-15% מנפח הבישולים אליו (גישות שונות בעולם, סיפור אחר). השפעת ההד-ספייס קריטית יותר בהתססה תחת לחץ וגם כמות הנוזל במיכל, מאחר והם משפיעים על סביבת המחייה או עבודה של השמרים (יותר נוזל יותר לחץ בתחתית המיכל. בתסיסה תחת לחץ, לחץ ההד-ספייס לוחץ על הנוזל ומשנה את סביבת המחייה\עבודה). במקרים של מיכלים קטנים ובייתיים וללא לחץ, ההשפעה זניחה יותר, אך קיימת. בישול בנפח שונה באותו מיכל של אותה בירה, עשוי לתת תוצאה שונה. אני יכול לציין שאני מרגיש זאת בין עבודה במיכל תסיסה קוני בעל נפח כפול לבין מיכל תסיסה בעל נפח בודד.

הבעיה בלהשאיר הד-ספייס (רווח) גדול, נובעת לרוב מסיבה של הגדלת פוטנציאל הזיהומי, יותר אויר = יותר מיקרואורגניזמים. במיוחד אם עסקינן בנו-צ'יל. איני חסיד של השיטה ואיני ממליץ עליה. היא מצריכה יקיות מאוד גדולה בניקיון ועוד יותר בחיטוי, תחומים שגם ככה קריטיים להצלחתה של הבירה, הנחשבת לאחד ממוצרי המזון הרגישים ביותר לזיהומים. לכן, איני ממליץ למתחילים על שיטה זו, ובטח לא לגשת לשיטה זו מטעמי חיסכון, פשטות או עצלות. שיטה זו, אם לא מקפידים באופן פדנטי על כללי הניקיון והסניטציה, הן של כלי העבודה, והן של סביבת העבודה (תנועת אויר בחלל העבודה, מובילה איתה אורגניזמים בעייתים גם למיכלים מחוטים). הסיבה העיקרית להתנגדותי לשיטה זו היא בשל משך הזמן הארוך של הקירור, במיוחד בין 60 מעלות ועד לטמפ ההגשה של השמרים (לא יותר מ25 מעלות), הפוטנציאל של אותם מיקרואורגניזמים להתמקם גדל ובכך הם יהיו ביתרון יחסי על פני השמרים בתחרות על מקורות המזון.

לדעתי, האנרגיה שאנו משקיעים ליצור את הבירה, והאנרגיה הנדרשת בהכנה מקדימה (הכנת קרח ומים קרים לקירור למשל) או בהשקעה בציוד קירור ובמשאבי קירור (מים זורמים, חשמל וכו') לא מצדיקה את ואף זניחה לעומת עוגמת הנפש, הצער, (בלי בכלל לקחת בחשבון את הכסף, הזמן ושאר המשאבים שהושקעו), הבאים עם האכזבה של באצ' שהזדהם לו...