גיזוז בכח לא מצליל את הבירה.

כלומר טעות נפוצה לחשוב שהמשקעים בבקבוק נוצרים בגלל התסיסת "הגיזוז"

כאשר זה פשוט ממשיך לשקוע בבקבוק...

בבירה בייתית עסקינן... שימרי זה חלק מזה... מסכים עם אלכס בחלק מהדברים, הרחקת השמרים מהנוזל יצמצו טעמי שמרים, הגזה בכוח וקולד קראש, יטיבו עם צמצום המשקעים בבירה, לא בהכרח ימנעו טעמי שמרים שכבר נוצרו בבירה.

על מנת לצמצמם את הטעם השמרי, צריך להיפרד מהשמרים לפני שיתרמו טעם, הצעד הראשון הוא דווקא להוציא את המשקעים כמה שיותר מהר מהמיכל, כלומר בתום התסיסה הפעילה, לאחר כשלושה ימי תסיסה. המשקעים הראשונים בתחתית המיכל מצטברים כבר אחרי 12 עד 24 שעות, חלקם הם שמרים מתים, שבהתפרקותם יתרמו טעם לבירה, לרוב שלילי. 

הצעד הבא הוא לעבור למיכל משני, בתום התסיסה כמו שציין אלכס (מומלץ לאחר 5 עד 7 ימים) + מינימום יומיים במיכל החדש לשם המשך שקיעת משקעים.

גיזוז בכוח - ימנע התרבות השמרים, ומכאן שמרים חדשים בחבית, אך לא ימנע ולא ישפיע כלל על טעמים קיימים. כנ"ל לגבי קולד קראש.

חומרי הצללה - אני לא חושב שמבשל בייתית צריך להשתמש בזה. גם מבשלות הבירה הקטנות לא עושות בכך שימוש. זמן הוא התרופה הטוב ביותר להצללה.

ייבוש בירה - פרופיל המאש הוא הקובע את פרופיל הבירה והגוף שלה. מכאן, כמו שציין אלכס, תיהיה הבירה מלאה ומתוקה יותר או מיימית ויבשה יותר. להבדיל מיין, אנו בשליטה מלאה בתהליך כאשר עושים בירה מגרעינים (באמצעות אנזימים הקיימים בלתת), ופחות בשליטה בעשיית בירה מרכז. בתהליך המאש, אנו קובעים את כמות הסוכרים התסיסים והלא תסיסים אותם יעכלו השמרים במהלך התסיסה. יותר סוכרים תסיסים - בירה יבשה, מיימית, פחות טעם, פחות מתוק. פחות סוכרים תסיסים, יותר טעם, יותר מתוק וכמובן יותר סמיך במרקם בפה (גוף). גם לשמרים יש חלק, לכל זן שמר יש ניצולת שונה. אני איני ממליץ לעשות שימוש בתוספות אנזימים כלל - זה אינו חלק טבעי מתהליך עשיית הבירה.