שמול, אתה היחיד שמבשל לאגר ואתה שואל אותנו? תשובה טובה ונכונה תמצא בפורומים האמריקאיים. תחזור לכאן עם תשובה ותלמד אותנו. אולי גם אנחנו נדבק בחיידק הלאגר.

בכלל, זה נחמד להגדיל את מעגר הידע של החברים.

לפי מה שאני זוכר מהתכנית של JZ ו-JP

זה בשני שליש הדרך בתסיסה הראשית

שים לב שיש טכניקה של להגיש קר ולהעלות תוך כדי התסיסה

ויש עוד דרך שאני לא בטוח שהבנתי: להוסיף קראוזן טרי לבירה בשלב הלאגר(או שלא הבנתי כלום)

בכל מקרה על כל אלה כתב דוקטור ג'ורג' פיקס:

http://brewingtechniques.com/library/backissues/issue1.2/fix.html

ובאמת

אם אתה עושה משהו כזה ובהנחה שקודם לא עשית

אז תעד וספר לנו שנלמד גם 

ראשית, הסבר קצר: בתהליך ההתרבות של השמרים ובתהליך פירוק הסוכרים, השמרים מפרישים חומרי לוואי שונים (שלא לומר, מחרבנים).

אחד החומרים הללו הוא ה diacetyl. החומר הזה מאופיין בטעמי "חמאה" ו"ריבת חלב".

כאשר השמרים סיימו לפרק את הסוכרים הזמינים, בשביל להמשיך לשרוד הם מחפשים חומרי מזון שפחות נעים להם לאכול (אבל עדיין יספקו להם אנרגיה) ואז הם מוצאים את מה שהם הפרישו בתחילת התסיסה - diacetyl.

כדי לעודד את השמרים לחזור ולפרק את הdiacetyl , מומלץ לעשות diacetyl rest. מה שזה אומר זה שמעלים את הטמפ' בכמה מעלות בודדות לקראת סיום התסיסה הכדי לעורר את השמרים לפעילות.

לדוגמא, אם התסיסה היית ב18 מעלות, מעלים ל20 מעלות למשך כיומיים.

ממה שאני קראתי/שמעתי, diacetyl rest טוב לכל סגנונות הבירה. ההבדל הוא שבלאגר הטעמים "נקיים" יותר ועל כן טעמים בלתי רוצויים יהיו יותר בולטים.

באיילים יש בד"כ מורכבות טעמים שלעיתים מסתירה טעמי לוואי כגון דיאצטיל (ברמות קטנות).

בבירות שבהן עושים הגזה טבעית בבקבוק (כפי שרובינו נוהגים), הdiacetyl rest קורה עם הזמן בהתיישנות בבקבוק. אם זאת, בשביל לשלוט בתהליך, כדאי לעשות diacetyl rest באופן יזום אם זה אפשרי.

אני מקווה שדייקתי בפרטים הטכניים.

ט.ל.ח.

תודה שחידדתם לי את הידע חברים!

דרך אגב קראוסנינג(קראוסן בגרמנית מתייחס לראש הקצף בתסיסה) זה אומר להוסיף לפני הביקבוק תירוש תוסס חדש יחסית שיש בו סוכרים עם שמרים...

השמרים שנוספים לתסיסה סופגים את הדיאצתיל הקיים...אבל אין לי כוונה להשתמש בטכניקה הזאת צריך לחשב כמות וצפיפויות ותאמת שאין לי לא כוח ולא תירוש לזה....