אדי, לא ברור מה אתה שואל, כמבשלי בירה רציניים אנחנו משתדלים לבשל בירה לקטגטריה. כל קטגוריה דורשת רמת מיגוז אחרת וזה די מובן, הגיזוז משפיעה על הטעם ועל תחושה פה מעבר לחוויה הויזואלית. המשולש של עיקצוץ מרירות הטעמי המאלט מייצרים את חווית הטעם של הבירה. לדעתי חשוב מאוד להיות בטולרנס של המיגוז בדיוק כמו שחשוב להיות בטווח האלכוהול ובטווח המרירות של הסגנון.

נושא המיגוז מציב אתגר לא פשוט למבשל היות והבירה ביציאתה ממיכל התסיסה מכילה כמות לא מבוטלת של CO2 מומס. כל מחשבוני המיגוז לא לוקחים המסה זאת בחשבון ומתייחסים לבירה שטוחה לגמרי. פה נכנס הנסיון. צריך לדעת לכוון קצת נמוך כדי לקלוע למטרה. היות ומדובר בטווח ולא בנקודה ספציפית אני מכוון תמיד לגבול התחתון של הסגנון. כך שהתוצאה אי שם באמצע. נניח שהסיגנון מכתיב 2.3 - 3 יחידות נפח , אני מכוון ל2.3 ומניח שהתוצאה תהיה סביב 2.6. לא ידועה לי שיטה מעשית לבדיקת נפח המיגוז במוצר הסופי. יש שיטה להערכה גסה שלא ניסיתי והיא פתיחת בקבוק והצמדת בלון לפיה. רוב הגז מצטבר בבלון ולפי נפחו ניתן להעריך כמות הגז בבירה.

אישתי יודעת לפי קול תרועת הגרפס כמה CO2 בבירה.

תודה חברים. השאלה עלתה אצלי מאחר וב-Beersmith, שאני משתמש בו , ומשתמש ככל הנראה בנוסחה מהקישור של דגן (התוצאות  כמעט זהו), ברירת המחדל היא 2.4 ובנוסף הם נותנים את הטווח של הסגנון, כך שהעצה המעשית של עינואל לכוון לממוצע (שהוא בעצם ה-2.4, ברירת המחדל של התוכנה)עונה בעצם על השאלה שלי מהפן המעשי (כלומר, מה בעצם אומר הניסיון). ומהפן התיאורטי: למה בעצם לכל סגנון בירה אמור להיות מיגוז שונה? איך זה תורם לסגנון?

תודה שחר. רק עכשיו התפניתי לקרוא  ואכן מאיר עיניים