בבירה רק המרכיבים קובעים לגבי הכשרות (לכן למשל שמרים נוזליים של WL או WY הם בעייתים למי שממש מקפיד מכיוון שאין להם תעודת כשרות, כנ"ל לגבי ג'לטינים וחומרי הצללה אחרים).

ביין הנושא יותר מורכב.

איזי, ביין  המצב הוא שאם היין לא הוכן על ידי דוס - היין לא כשר.

זה אומר שאם החבר שלך רוצה תעודת כשרות הוא לא יכול להכין את היין שלו בעצמו.

עמנואל, וכל מי שמתעניין

נושא הכשרות היא עניין מורכב.

הבהרה חשובה: אני לא רב, לא פוסק, ולא בר סמכא רק מציג את הנושא מנקודת מבט של משהו שנולד בבית שמקפיד על כשרות, למדתי כמה שנים בישיבה, נשוי וחי כיהודי שומר תורה ומצוות (משתדל לפחות)

לכאורה כל מוצר מזון שיהודי שומר כשרות רוצה לאכול מצריך הכשר.

אם אותו יהודי רוצה לאכול במסעדה, מלון מקום ציבורי - בעל המקום צריך להחזיק תעודת כשרות (ובא לא נכנס כרגע למסחרה שיש בעניין)

תעודת הכשורת בתאוריה מאשרת שהמקום לא פתוח בשבת, חומרי הגלם כשרים, והמקום עומד בתנאי כשרות נוספים שמירה על הפרדה בן בשר לחלב

עניני תרומות ומעשרות ועוד כל מיני דיקדוקים. ומשגיח כשרות מטעם הגוף נותן התעודה שמוודא כל יום במהלך שעות הפעילות במקום שהכל בסדר.

כמובן שיש הבדלי רמות בכשרות.

אבל אני כיהודי ציוני סומך על ההכשר של מדינת ישראל קרי - רבנות

כשאני בבית, אזי כמובן שמה שחשוב זה שמירה על הכללים הקודמים רק הפעם לא צריך תעודה על מה שאנחנו מכינים.

חומרי הגלם כשרים, יש הפרדה בין בשר לחלב, לא מבשלים בשבת, מקפידים על ירקות ללא תולעים, תרומות ומעשרות וכדומה.

כשאני מתארח אצל חבר או בן משפחה או ידיד או מה שזה לא יהיה, אני מההכרות שלי עם החבר או בן המשפחה יכול להחליט לעצמי (בתקווה שבלי לפגוע בו) אם לאכול כן או לו.

ביום שאני מתחיל לייצר משהו שאני רוצה למכור לאחרים או לחלק אני לכאורה מחוייב בתעודת הכשר.

כדי שגם יעקב מדימונה שלא מכיר אותי יוכל לסמוך  על נותן התעודה. ולהנות מהמוצר שאני מייצר.

כמובן שכל זה מסבך את העניינים ואם רוצים לסבך יותר אז מה שמגיע מחו"ל דורש הקפדה נוספת.

נחזור לבירה:

מאז החוק לטוהר הבירה מימי הבאוורים, הובהר ללא כל ספק שבירה מכילה לכאורה רק מוצרים שהם בתאוריה כשרים.

לתת כשר - יש צורך שלא יהיה בחזקת "חדש" (איסור אכילת תבואה מחמשת מיני דגן שנזרעה אחרי י"ג ניסן ונקצרה לפני י"ז ניסן שנה מאוחר יותר)

כשות  - זה צמח אין בעייה,

מים - אין בעייה

שמרים - שמרי בירה שלא היו ביין שוב אין בעייה.

הכלים לייצור בירה ברוב העולם מייצרים רק בירה אי אפשר להכין בהם משהו אחר ולכן ברוב באירופה היה מקובל שבירות הלאגר ממזרח אירופה ומרכזה (למעט בלגיה) בחזקת כשרות גם ללא תעודה

כמו שבגדול כל ויסקי הוא כשר מאותה הסיבה.

הלמעט בלגיה והיום גם קצת אנגליה כי מוכנסות לבירה תוספות שונות שלאו דווקא כשרות - אמר נועם בצדק ג'לטינים וחומרי הצצלה על בסיס החי יכולים להיות בעיתיים.

ד"א המקפידים לא ישתו בירות תוצרת חוץ שאין עליהם אישור רבנות ישראל,

לגבי בירות בייתיות - חומרי הגלם המגיעים לארץ לגדי ולרשף כשרים (ללא חשש חדש בלתת) ולכן לכאורה הבירות כשרות (למעט בירת צפרדעים שבושלה ע"י אחד מחברנו לפני כמה חודשים)

אבל יש מספר קשיים.

הקושיי הראשון הוא הציוד, אם הציוד הוא ציוד ייעודי להכנת בירה ולא שימש בעבר שום דבר אחר וגם בעתיד לא ישמש אזי בתחום זה אין בעייה - הכוונה בעיקר לסיר ולאילו המבשלים מרכז בסיר 10 ליטר ישן ששימש

בעבר הכנת חמין ועוד. או סיר שנרכש בשוק הפישפשים ואף אחד לא ממש יודע מה בישלו בו (ברמת העקרון ניתן להכשירו)

קושיי נוסף (שאני מכיר) הוא עניין של נותן טעם הכוונה שמיישנים יין בחביות עץ ואחרי כמה שנים מיישנים בו משקה אלכוהולי אחר זה בשביל שהמשקה החדש יקבל טעמים מהיין שהיה בחביות קודם.

ביין יש איסור נוסף שמסבך את העניין "יין נסך" יין שנגע בו גוי הופך נסך, גם אם נגע בו יהודי מחלל שבת בפרהסיא נחשב יין נסך. (למעט אם היין עבר בישול לפני שנגע בו הגוי או היהודי)

ולכן חבית שאירחה יין שנעשה ע"י מי שיכול להפוך את היין לנסך יש בה אולי (ואני לא פוסק הלכה כלל!!) קושיי או בעיית כשרות

קושי נוסף הוא זמן הבישול - שבת, חג זמנים שבד"כ שומרי שבת לא נוהגים לבשל בהם.

קושי נוסף זה פסח - כיוון שהלתת והבירות נחשבות חמץ גמור. ובפסח יש איסור להחזיקם יש לבצע מכירת חמץ על כל מה שקשור לתת, בירות במקררי ההתססה ובירות מוכנות.

אני מקפיד כל שנה בערב פסח להעביר את מה שכשור לבירה למחסן מחוץ לבית לכסות היטב ולמכור לגוי.

אני אישית יוצא מנקודת מבט שבירות ממרכז אירופה ומזרחה - בחזקת כשרות כמו שהיה מקובל בבית הורי והורי הורי והוריים בהולנד.

אני יוצא מנקודת הנחה שמי שמבשל בארץ AG בכמות שמעל 20 ליטר משתמש בציוד ייעודי להכנת הבירה ולא מבשל בסיר ה 50 ליטר שלו משהו אחר.

ואני לא מקפיד מספיק לוודא שזה לא הוכן בשבת.

מקווה שהמגילה הארוכה שופכת קצת אור על הנושא.  שוב מזכיר שהכל מנקודת מבט של שומר כשרות ולא בר סמכות לפסיקה כל שהיא.

אוריאל